<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"א</h1>
<h2>דף יד.</h2>
ומשם ואילך לדרום תעלה ותבא אל הרי אפרים עד בואך שומרון כארבע שעות, והוא מעט מערבי, וקורין לו סבסטיאי. והנה לרבותינו ז"ל קורין לו כך. מסכת ערכין פ"ג, ובשדה אחוזה להקל ולהחמיר. כיצד, אחד המקדיש בחולות המחוז, ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף. פירש ה"ב הערוך ז"ל, מקום ידוע הוא בארץ ישראל, שהוא יפה וחשוב. והתוספתא (ערכין פ"ב ה"ה) מזכיר מקומות זולת אלו בזה הענין. המקדיש בפרדסות של ירחו ובחולת של יבנה, נותן חמשים סלע לבית כור.
<h2>דף כב:</h2>
ודע כי בין חמת ובין ארץ הר ההר יש מדבר גדול ומקום מרעה וקורין לו היום עאמק אל חארם, והוא צפוני להם. מסכת דמאי (תוספתא) פ"ב ה"א רבי אליעזר בר' יוסי אומר אורז שבחולת אנטוכיא מותר הוא עד בורו, ואנטוכיא היא למזרח הר ההר וצפוני לו כמו חצי יום, ואנטוכיא רחוקה מן הים כחצי יום, וצפונית מערבית לחמת כמו שלשה ימים והיא דרומית אל ארם ומערבית, ולזה היו שבויי ארם קרובים לה וכדאמרינן פרק החולץ (יבמות מ"ה א') רב אחא שר הבירה ורבי תנחום בריה דרב חייא איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתו מן ארמאי לאנטוכיא. כתב רש"י ז"ל פרק חלק (סנהדרין צ"ו ב') גבי ההיא דרבי אבהו דאמר רבלתה זו אנטוכיא, ואנטוכיא קיימא לן דאינה ארץ ישראל. חמת רבה שהזכיר עמוס (ו' ב') פרש"י ז"ל אנטוכיא. אבל יונתן בן עוזיאל לא הוציאו מפשוטו. ובפי' התורה (במדבר ל"ד ח') כתב ז"ל ותפגעו לבא חמת זו אנטוכיא של מצרים, אם כן לבא חמת הוא על כרחין צפוני אל חמת. ובס' יחזקאל (י"א י') פי' ז"ל על גבול ישראל סוף הגבול והיא רבלתה ארץ חמת היא אנטוכיא, שם נשפט צדקיהו והוא סוף הגבול שנאמר במרגלים ובכמה מקומות עד לבא חמת. ונראה כי היו דרים שם ישראל אחר החרבן דהא אמרינן (כתובות פ"ח א') גבי הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה, אמר רב אחא שר הבירה מעשה בא לפני ר' יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב לא, ורבא אמר רב נחמן אפי' בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו ויושב והולך לו במדינת הים ונמצא נועל דלת בפני לווין. וכן היו דרים בלודקיא וכמעשה דמנחות (פ"ה ב') ושבת (קי"ט א') דלעיל.
